<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן כ"א</h1>
<h2>דף לד.</h2>
ואחר האירוסין עושין להם חופה שחופפין אותן בטלית או בסודר וכיוצא בזה וזהו הנקרא חופה. וכן אמרו ז"ל גבי ייעוד כיון שפירש עליה האדון טליתו קיים מצות ייעוד. ומשימין אפר מקלה בראשיהן מפני אבלות ירושלם ונועלין לו מנעלים לבנים ומעטפין אותן בטלית לבנה כדי לקיים בו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ובטלית מצוייצת כדי לזרזו במצות וסמך על זה כי יקח איש אשה וסמיך ליה גדילים תעשה לך. ויש מקומות נהגו לקשור לו תפילין מטעם זה ומשימין לו נזר על ראשו במגבעת של משי לקיים בו כחתן יכהן פאר.
<h2>דף נח.</h2>
אין נושאין אשה בשבת שלא יראה כקונה קנין בשבת ולא ביום טוב ולא בחולו של מועד כדי שלא תשתכח שמחת הרגל בשמחת הנשואין אבל מארסין ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. ומנהג שלא לכנוס מפסח ועד עצרת וגם לא מסתפרין מפני אבלות י"ב אלף זוגות תלמידים שהיו לו לר' עקיבא ומתו כולן מפסח ועד עצרת. וכולן מתו באסכרה על שלא נהגו כבוד זה לזה ומאותה שעה ואילך נהגו שלא לכנוס ולא להסתפר ואם קפץ וכנס אין קונסין אותו. ואם בא לשאול אין מורין לו כן אבל לקדש ודאי מותר ואלו האנשים שלא דקדקו אלא עד ל"ג לעומר טועין הן כי מפסח ועד עצרת היה המקרה ומה שנזכר ל"ג בעומר אין זה כי אם מפני שאין מפסח ועד עצרת כי אם ל"ג ימים לבד שבתות וח' ימי הפסח וג' ימים של ראש חדש. והר"ז [והר"ן] ז"ל תירץ ואמר כי מצא בספרים ישנים מפסח ועד פרס החג. [עיין בכורות נ"ז ע"ב] ופרס פי' ט"ו יום כדאמרי' [פסחים ו' ע"א] שואלין ודורשין בהלכות הפסח ל' יום קודם החג. ויש מונעין ג"כ להקיז ולקבל רפואה לפי (שאין) [שהן] מועדין לפורענות והבוטח בשם חסד יסובבנו. וגם אין נושאין נשים מצום הרביעי עד ט"ו באב מפני אבלות והתלאות שמצאו אבותינו בימים ההם.
